מאמרים

כשמאות עמותות מחפשות ספונסרים, אין בררה אלא לדעת לשווק את ארגון הצדקה בחכמה ובאלגנטיות: כך תגיעו לכיסם של האנשים החשובים ובעלי הממון בלי שינפנפו אתכם בדרך • עשרה טיפים מאת שושנה חן

אימון מנהלים: פריצת דרך לניהול ממוקד תוצאות אימון למנהלי ארגונים ולמנהלי גיוס כספים – שיפור ומיצוי יכולות ההתרמה האישית

במערבולת “הצונמי הכלכלי” המציפה את העולם המערבי בכלל ואת עולם התרומות היהודי בחוץ לארץ, בפרט – אני מציע להיערך לקראת שנת 2009 בתחומים הבאים הקשורים לגיוס כספים:

מנכ”ל עמותה מתלבט בשאלת העדיפות מבחינה מקצועית: אפשרות א’: האם עדיף להעסיק מגייס כספים, שיעבוד באופן אישי ושיטתי ויתרים אנשים לארגון? אפשרות ב’: האם לפתח ועדה לגיוס כספים שחבריה יהיו פעילים בה? נבחן את היתרונות ואת החסרונות של כל אפשרות:

השילוב האופטימלי בין הגורמים הפועלים בארגון למען גיוס כספים מקצועי הוא בין המתרים, גייס הכספים ושכיר הארגון, העובד בתיאום ובהנחיית ועדה לגיוס כספים המבוססת על מתנדבים.

מאמר שלישי בסדרה פיתוח היכולת הארגונית בתהליך גיוס כספים באמצעות העצמה קהילתית. במאמר זה נמקד את הדיון בדרכים המעשיות לפיתוח היכולת הארגונית לפעול בתהליכי גיוס כספים באמצעות העצמה קהילתית. על – פי ההגדרה של ד"ר אלישבע סדן, בספרה העצמה ותכנון קהילתי (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997), המרכיבים העיקריים של הארגון בפעולתו בתהליכי העצמה הם:

כל ארגון המתקיים מתרומות סוקר כל שנה ושנה את הכספים העומדים לרשותו, ומעריך את צרכיו כל שנה הקרובה אל מול מערכת גיוס הכספים שלו. האם לקחת גייס כספים חיצוני או אדם מהארגון?

מהן העצות שאתה נותן ללקוחות שלך לגבי הערכות לקראת 2010? "במערבולת 'הצונמי הכלכלי' המציף את העולם המערבי בכלל ואת העולם התרומות היהודי בחוץ לארץ – אני מציע להיערך לקראת שנת 2010 בתחומים הבאים הקשורים לגיוס כספים

עצם ניסוחה של השאלה הוא מופרך. יתרה מזאת, הנחת המוצא הבאה לידי ביטוי בשאלה סותרת את עקרונות גיוס הכספים המודרני ומאפיינת את גישת 'השנור' הקלסית. האם גיוס כספים יכול ורצוי שייעשה בידי "גורם חוץ"?

הצלחת אירוע התרמה תלויה בראש ובראשונה בתכנון יסודי וביכולת ניהולית מקצועית. מהם התחומים אשר צריכים תכנון יסודי מראש בתהליך הכנת ה"דינר"?

ידוע ומובן לכל מי שעוסק בפעילות התרמתית כי העיקרון האידיאלי הוא – פיתוח קשר אישי וישיר עם התורם עד לרמה של ידידות קרובה. בפעילות התרמתית שאיננה מקצועית – מימד זה של הקשר האישי איננו יעד בעל חשיבות עליונה. המתרים רואה בעיקר את הצלחתו – בעצם השכנוע של התורם לתרום מכספו לטובת הארגון. משניתנה התרומה – "המשימה הוכתרה בהצלחה" וניתן לעבור ליעד הבא – היינו – התורם הבא… מדוע – התעלמות מיעד פיתוח הקשר האישי כאתגר אסטרטגי – זוהי החמצה "יקרה" מאוד לארגון ולמתרים? מדוע – פיתוח קשר אישי עם התורם יכול למנף את הפעילות ההתרמתית ולהגדיל באופן משמעותי את איכות הקשר עם התורם, רמת התרומה – הכספית שתגיע לארגון, טווח היחסים – שבין הארגון לתורם לתקופה ארוכה יותר???

אם הגעת לפגישה פנים מול פנים עם התורם סימן שיש התעניינות ונכונות ראשונית לשקול אפשרות לתרומה. מימוש הסיכוי לתרומה תלוי רבות, בך, מנהל הארגון.

ההכנות לקראת הפגישה האישית להתרמה מתחילות זמן רב לפני הפגישה עצמה. נקודת המוצא היא שההתרמה איננה "מקרית" אלא מתוכננת ומתוזמנת מראש.

כיצד לפנות לארגון בבקשה לתרומה בצורה האופטימלית? כל ארגון ללא כוונות רווח – זקוק לתרומות כספיות- אשר הן קריטיות לקיום הכלכלי של הארגון. לא מדובר ב"כספי מותרות" – המיועדים לצרכים "מיוחדים". מדובר בכספים אשר מסיעים לארגון לשרוד, לתפקד ולבצע את משימתו אליה התחייב. ככל שהמצב הכלכלי קשה יותר- כך המאמצים הנדרשים לגיוס הכספים לארגון הם גדולים יותר.

נוכחות הארגון בארצות היעד ניכרת לאורך כל השנה. הארגון המקומי מקיים קשר שוטף ורצוף עם מרכז הארגון בישראל. המאפיין הבולט במודל הנ"ל הנו קשת רחבה ומגוונת של פעילות, לעיתים הרבה מעבר ליעדים הספציפיים של איסוף הכספים. כמו כן, ניכרת העצמאות ואוטונומיה של "המשרד המקומי" מול "המרכז הלוגיסטי בישראל".

חלומו של כל מנהל ארגון הוא ליצור "דינר" ובו מאות משתתפים, המשתייכים לשכבת בעלי הממון, דינר אשר יניב הכנסה כספית משמעותית. תחושת היוקרה והמכובדות, החוויה, והקשר הבין- אישי עשויים ליצור רושם חיובי על התורמים הפוטנציאלים והתורמים בפועל, להעמיק את הקשר עם הארגון. בפועל לעיתים קרובות מופיעה התפכחות מרה לאחר האירוע, וזאת כתוצאה מהפער בין הציפיות לתוצאות. איך ניתן לארגן דינר שיפיק תועלת כלכלית ולהפוך אירוע זה למציאות של ממש? איך ניתן "לחסוך" את חווית ההתפכחות "מחלום מתוק" כאשר לא נשאר הרבה מזומנים לספור בסוף הערב?

המגזר השלישי מתמודד עם אחת התקופות הקשות ביותר שלו בעשור האחרון ומוקדם עדיין להעריך את עומק המשבר. הירידה בערך הדולר, המציאות הכלכלית ופרשת מיידוף – כל אלו הובילו לירידה דרמטית בסך התרומות. אף שאיננו מורגלים לחשוב על הפילנתרופיה כענף כלכלי, קרי שבארצות-הברית מדובר בענף הכולל אלפי מוסדות, ארגונים וקרנות, שחולקים מאות מיליארדי דולרים, הנתרמים בידי פילנתרופים פרטיים ותאגידים.

גיוס כספים ממקורות פרטיים הוא הכרח קיומי לכל עמותה. מסגרת המלכ”ר (מוסד ללא כוונת רווח), שאינה שוקדת לפתח את מקורות התקציב העומדים לרשותה בעזרת גיוס כספים מקצועי ושיטתי, דנה את עצמה לניוון.

בארגונים קטנים קיימת אפשרות לבודד את עלויות התפעול העקיפות על ידי התכנית, כגון הקצאת שיעור לשכר הדירה, לזמן עיסוקו של הסגל, לתקשורת ונסיעות. אולם, זה מסורבל ולעתים קרובות אף עלול להוביל להשמטת עלויות ריאליות שיש נטייה לשכוח אותן. אלטרנטיבה אפשרית היא לכלול בהצעה את שיעור העלות העקיפה, בשורה אחת עם כל פריט, או בשורה נוספת בסוף גיליון התקציב. בשני המקרים יש הכרח במסר ברור, יחד עם ציון מפורש של שיעור האחוזים שנבחר.

ידוע ומובן לכל מי שעוסק בפעילות התרמתית כי העיקרון האידיאלי הוא – פיתוח קשר אישי וישיר עם התורם עד לרמה של ידידות קרובה. בפעילות התרמתית שאיננה מקצועית – מימד זה של הקשר האישי איננו יעד בעל חשיבות עליונה. המתרים רואה בעיקר את הצלחתו – בעצם השכנוע של התורם לתרום מכספו לטובת הארגון. משניתנה התרומה – “המשימה הוכתרה בהצלחה” וניתן לעבור ליעד הבא – היינו – התורם הבא… מדוע – התעלמות מיעד פיתוח הקשר האישי כאתגר אסטרטגי – זוהי החמצה “יקרה” מאוד לארגון ולמתרים? מדוע – פיתוח קשר אישי עם התורם יכול למנף את הפעילות ההתרמתית ולהגדיל באופן משמעותי את איכות הקשר עם התורם, רמת התרומה – הכספית שתגיע לארגון, טווח היחסים – שבין הארגון לתורם לתקופה ארוכה יותר???

חדר מיון קדמי למערכת ההתרמה לעמותות. איך להתמודד בתקופת משבר.

משבר הקורונה והשפעתו על עולם התרומות בישראל      האם ניתן לתקן משבר ?  אכן, תלוי  הדבר בעוצמת השבר .משבר טוטאלי -לא מאפשר לאחות את